<h1>שו"ת זכרון יהודה — לרבינו יהודה בן הרא"ש סימן ע"ג</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ולענין ביטול מודעה של מכר היכא שהכירו אונסו וכפוהו עד שביטל המודעה, יש מחלוקת בין הפוסקים, רבנו יצחק בעל התוספות כתב דמהני הביטול, והביא ראיה מההיא דערכין דמהני ביטול מודעה בגט ואף על גב שכפו אותו עד שיבטל המודעה, ואף על פי שאמר בשעת מסירת מודעה כל מה שאבטל לא יהיה בטל אינו מועיל, דמכל מקום לבסוף כשיכופו אותו לבטל כל מה שאמר קודם, ביטל הכל, דאגב אונסיה גמר ומבטל. ורבינו יצחק אלפאסי ז"ל חילק ואמר שאני גט דמדינא מחייב ליתן גט, וכי מעשינן ליה כדין מעשינן ליה מידי דהוה אעולות ושלמים, הילכך מהני הביטול, אבל זביני דלא מחייב מדינא לזבוני כי בטליה למודעה באונס לא הוי ביטול. וכן כתב רבנו האי ז"ל היכא דמסר מודעה אזביניה אפילו פירש בשטר זביני דההוא אונסיה דאנסיה אעיקר זביני איבטלה נמי אודיתיה בביטול מודעה, ועוד כתב כי היכי דמודעה דזביניה לא מתקיים עד דמתבריר אונסיה כמה דמתבריר מודעיה, הכי נמי לא מיבטיל עד דמתבריר דאיסתלק אונסיה כמה דאיתבריר ביטול מודעיה. וכן כתב רבינו מאיר הלוי ז"ל דלא מהני ביטול מודעה בזביני עד שיעידו עדים שידעו בסילוק אונסו. ועוד כתב ז"ל, והשתא דאיתברר טעמא דמלתא גבי גט דאף על גב דבטליה למודעיה מיגו אונסיה הוי ביטול משום דעשיוה כדין, גבי זביניה דלא הוה ביטול משום דאנסוהו לזבוני שלא כדין, דגט וזביני כהדדי לענין ביטול חד דינא נינהו, דכל היכא דאנסוהו כדין בין בגיטי בין בזביני אף על גב דבטליה למודעיה מגו אונסיה הוי ביטול והוה כאומר רוצה אני, וכל היכא דאנסוהו למיהב גיטא או לזבוני שלא כדין לא הוי ביטול עד דמתבריר דבטיל כרעות נפשיה בתר דאיסתלק אונסיה. וא"א ז"ל לא הביא בפסקיו אלא דברי התוספות.
דבר ברור הוא דכי היכי דמסירת מודעה מבטל ליה לגיטא, כי מבטל לה למודעיה נמי מודעתו בטילה והגט קיים, כדאמר התם בהדיא בפרק האומר משקלי עלי מאי עד שיאמר עד דמבטל לה למודעה. ולא תימא דהיינו דווקא במסירת מודעה לחודה, בהאי סגי כיון דמבטל לה, אבל כל מה שמסר מודעי על ביטול מודעתו ועל כל מה שיאמר בשעת מסירת הגט שיהא קיים הגט וביטל דבריו הראשונים כגון זה, בנידון זה תו לית ליה תקנתא, לפי שאי אפשר לומר דבר בשעת נתינת הגט שלא קדמה לו מודעה. דלא היא, אלא כל מה שאמר בשעת נתינת הגט שהוא מבטל כל מודעה שמסר כנגד הגט או כדי לבטל הגט מהני, דלעולם דיבורו האחרון מבטל דיבורו הראשון, דאתי דיבור ומבטל דיבור. וראיה ברורה לזה מההיא דערכין, דגבי מתניתין דקתני וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, גרסינן אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעי אגיטא מודעיה מודעה, ואמרינן פשיטא, לא צריכא דעשיוה ואירצי, מהו דתימא ביטולי ביטליה, קמ"ל, דאם כן ליתני עד שיתן, מאי עד שיאמר, עד דמבטל ליה למודעיה. מדקאמר תלמודא האי לישנא אם כן ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר עד דמבטל ליה למודעיה, משמע דאמתניתין קיימא דקתני וכן בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, דבההיא נמי שכופין אותו לגרש בעי נמי דמבטיל ליה למודעיה אף על פי שלא ידענו שמסר מודעה לעולם. וטעמא דמילתא, משום דכל מגרש מתוך האונס איכא למיחש למודעה, שאין לך אדם שאונסין אותו בדבר, שלא יבקש כל הצדדין והתחבולות שיוכל כדי לבטל מה שאונסין אותו עליו, ולהכי מסתמא בעינן דמבטל ליה למודעיה. ואי אמרת כל שמסר מודעה תחילה על כל ביטול מודעות שיעשה ועל כל מה שיאמר בו הגט לית ליה תקנתא, מה הועילו חכמים בתקנתן כשתיקנו לזה שמגרש מתוך כפיה דניבטל ליה למודעיה, שהרי יש לחוש שמסר מודעתו בענין שאין לה ביטול, מאחר שאונסין אותו על נתינת הגט וכדאמרן. אלא שמע מינה כדכתבתי. ואי קשה להאי פירושא דמפרשינן דכל שכופין על הגט צריך ביטול מודעי, טעמא מאי, דאטו מסירת מודעי מי הויא אלא גילוי הדעת שהוא אנוס על נתינת הגט, כיון שהוא מאותן שכופין להוציא ואנן כייפינן ליה להדיא מה צריך שיבטל מודעתו. לא היא, דאף על גב שכופין להוציא, כיון דאין האיש מוציא אלא לרצונו צריך שיאמר רוצה אני, וכי אמר הכי אמרינן [יבמות ק"ו ע"א] דאגב אונסיה ומצוה לשמוע דברי חכמים גמר ומגרש, הילכך כל דמסר מודעה מעיקרא, אילו לא ביטלה בשעת מעשה, כיון דמתוך כפיה הוא מגרש, אף על גב דאמר רוצה אני חשבינן ליה כאילו אמר איני רוצה, ולהכי צריך שיבטל המודעה. ושמעינן נמי מיניה, דכל שיאמר שהוא מבטל כל מודעי שמסר כנגד הגט בהכי מהני, ולא בעינן דלימא שיבטל מודעי ומודעי דמודעי, דהא התם לא קאמר אלא מאי עד שיאמר רוצה אני עד שיבטל לה למודעיה, משמע דבלשון ביטול מודעה לחוד מיבטלי כמה מודעי, לפי שהלשון הזה הוא לשון כולל, ונכלל בו ביטול כל מסירת מודעה שעשה. וכן כתב הרשב"א ז"ל [גיטין ל"ד ע"א]. אלא שהרמב"ם ז"ל [גירושין פ"ו הי"ט] חשש לדבר, שהצריך לומר בשעת נתינת הגט שהוא מבטל כל דברים שמסר שגורמין כשיתקיימו ביטול לגט זה, הא בביטול מודעה לחודא אם מסר מודעה תחילה על ביטול מודעתו לא מהני. מכל מקום בנידון זה, אי האי מודעה חשיבי מודעה גרידא, בלא בירור אונסו, יצאנו מידי כל ספק בביטול המודעה, שהרי נתבטל בפירוש כל מה שעשה או אמר שיפסל בו הגט או שיורע כחו.
